אודות יעקב אגם

יעקב אגם, אבי התנועה הקינטית ומהאמנים המובילים של המאה העשרים, נולד ב-1928 למשפחה יהודית מסורתית הדוקה. כבנו של רב קבליסט, אגם חילק את זמנו בין ה"מלמד", אשר הכיר לו את הדיבר השני – "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" – לבין שהות ארוכה בטבע, בסביבת דיונות החול של ראשון לציון, המשתנות תדיר עם משבי הרוח - הן אלה שעוררו בו השראה ליצירותיו המשתנות.
אגם, כצעיר שאפתן, למד ב"בצלאל" בירושלים תחת הדרכתו של מרדכי ארדון, ומשם המשיך לציריך ולמד אצל האמן יוהנס איטן, ממובילי תורת הצבע והצורה של אסכולת הבאוהאוס בגרמניה.
לאחר מכן הגיע לפריז, שם פגש אמנים ואדריכלים חשובים, כמו מקס ביל, תלמידו של וסילי קנדינסקי, פרנק לויד רייט ולה קורבוזייה. כל המפגשים הללו העצימו את תחושתו של אגם כי האמנות כמות שהיא, שרוייה בעבר ומתעלמת מן המימד הרביעי- התנועה בחלל ובזמן, מעתה והלאה הקדיש לכך את חייו.
אגם מעגן את הפילוסופיה האמנותית שלו לא בתאוריות המופשט בלבד, אלא בשורשיו הרוחניים היהודים ובשאיפתו לתת ביטוי אמנותי ליהדות כתפיסת עולם ערכית ופילוסופית המאחדת בין תרבויות: "הכח המניע ומקור ההשראה שלי הוא רצוני לבטא באופן אומנותי את מושג המציאות ביהדות, אשר שונה מזה הקיים בתרבויות אחרות ואשר לתפיסתי מעולם לא קיבל ביטוי אומנותי אמיתי…", כוונתו של אגם לתפיסת הזמן ביהדות לפיה אין הווה והמציאות מתהווה ומשתנה כל העת.
עבודותיו של אגם מתוארות כ"סימפוניה חזותית" ומאופיינות בדימויים מופשטים המבוססים על איקונוגרפיה יהודית-קבלית. ברבות מעבודותיו מופיעים דימויים מנוגדים המתאחדים, לדבריו, לכדי הכרה אחת בתהליך של תזה, אנטיתזה וסינתזה. ביצירתו, אגם מאפשר להתבונן אל "מעבר לנראה" ולחוות אמנות המשקפת מציאות של התהוות בתנועה מתמדת – מציאות שלא ניתן לייצג אותה כתמונה בודדת, אלא ככזו שהדבר הקבוע היחיד בה הוא "ההשתנות".
תערוכת היחיד פורצת הדרך של אגם, שהתקיימה ב-1953 בגלריית קרייבן בפריז, הייתה יריית הפתיחה לבשורת התנועה הקינטית. לראשונה בתולדות האמנות הוצגו ציורים מודולריים אשר ביטאו את המציאות הדינאמית והבלתי צפויה, ואף אפשרו השתתפות פעילה של הצופה.
מאז שנות ה-50 יצירותיו של אגם מעוגנות באוספים חשובים, הוצגו בתערוכות ובמוזיאונים החשובים בעולם, ביניהם; המוזיאון לאמנות מודרנית MoMA, מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק ומרכז פומפידו בפריז – המציג את "סלון אגם" ברשימת יצירות המופת של האוסף. עבודותיו של אגם מוצבות באתרים מפורסמים כגון: ארמון האליזה בפריז, הבית הלבן בוושינגטון, פסליו הסביבתיים מתנוססים בערים מרכזיות ברחבי העולם, ביניהן: ניו יורק, מיאמי, בואנוס איירס, טוקיו, פריז וטאייפה.
בישראל, אגם מפורסם הודות ליצירת המזרקה "מים ואש" בכיכר דיזנגוף בתל אביב, וכן הודות לחזית הצבעונית שעיצב למלון דן הפונה לטיילת העיר. עבודותיו מוצגות בבית הנשיא ובסמוך לרחבת הכותל המערבי, כמו גם במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב, שם עבודתו המונומנטלית "קצב הזמן" מקבלת את פני המבקרים עם כניסתם למוזיאון.

פועלו החינוכי של אגם
אמנותו של אגם, כמו גם תפיסתו בנושא חינוך לאמנות, מזמנת ומעוררת את האוריינות החזותית אשר נדרשת מן האדם בכל היבט בחייו, אך לצערנו, אוריינות זו,  נדחקת פעמים רבות על ידי התרבות ומערכות ההשכלה והתעסוקה ומפנה את מקומה לאוריינות הוורבאלית. האמרה "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים", שחוקה ככל שתהיה, משל היא ליכולת של העין האנושית לקלוט מידע חזותי עצום  שלעיתים קרובות לא ניתן לתאר באופן מתומצת במילים, אם בכלל.
אגם, בעל ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, הרצה באוניברסיטאות הגדולות בעולם. אגם הוביל קורס פורץ דרך בהארוורד בסוף שנות ה-1960 ובשנת 1996 זכה בפרס אונסק"ו לחינוך הודות לתכנית החינוכית הייחודית שהגה בחינוך חזותי לגיל הרך.
אגם פועל ללא הרף להנחלת החינוך ליצירתיות ולימוד השפה החזותית. על פי תפישת עולמו החינוכית יש לזמן לילדים כבר מגיל ינקות כלים להתבוננות ולחשיבה יצירתית, חשיפה לעושר הגלום בעולם החזותי, לשילוב האינסופי וליחסי הגומלין שבין  מרכיבי התחביר של השפה החזותית: נקודה, קו, צורה, גוונים, מרקם ועוד.

 

תקציר קורות חיים
לימודים
1946 בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות, ירושלים
1949 בית הספר לאמנויות, ציריך, שווייץ, אמנות אצל יוהנס איטן
1949 תולדות האמנות ומוזיקה, אוניברסיטת ציריך, ציריך, שווייץ
1951 בית הספר לאמנות מופשטת, פריז, צרפת

 הוראה
1968 אוניברסיטת הרווארד, בוסטון
1983 האקדמיה העברית, סן פרנסיסקו, קליפורניה
1983 חינוך חזותי, יבנה
1985 חינוך חזותי, מכון ויצמן, רחובות

פרסים
1963 פרס על מחקר אמנותי, הביאנלה של סן פאולו, סן פאולו, ברזיל
1972 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
1976 אזרח כבוד של אלבמה, ארצות הברית
1996 פרס אונסק"ו לחינוך, מדליית יאן אמוס קומניוס ל"שיטת אגם" לחינוך חזותי עבור ילדים קטנים

מבחר פסלים ידועים במרחב הציבורי
1965 "מטאמורפוזה כפולה"
1971 מנורת 18 רמות, ירושלים
1975 "מזרקות", פאריס, צרפת
1985 "שרשים", מנורה בגן ברנרד, תל-אביב;
1986 "אש ומים" כיכר דיזנגוף, תל-אביב;
1989 "תזמור מוסיקה חזותי", פאריס, צרפת
2002 "גלגלים" בכניסה ליד שרה, ירושלים
2009 "תקשורת שלום עם העולם", קאוסיונג, טייוון
2010  "מנורה", ניו-יורק סיטי, ארה"ב
2014 "להתפלל אמונה חזותית", עיר הוותיקן, רומא, איטליה,